הגיע הזמן לדבר קצת על סרטן האשכים וסרטן הערמונית. (מישהו אמר פה שיש גם גברים עם סרטן השד?) לצורך העניין נקרא להם "סרטן גברי" על אף שהמינוח אינו מדויק.
סרטן האשכים והערמונית הם מאד שכיחים ועם זאת, אלה שני סרטנים שלא קל לדבר עליהם.
קצת מידע:
סרטן הערמונית: מחלה בה תאים ממאירים נוצרים בבלוטה שנקראת "ערמונית" ונמצאת במערכת הרבייה הזכרית. בלוטה זו ממוקמת מתחת לשלפוחית השתן ולפני הרקטום. בלוטה זו, היא בערך בגודל של אגוז והיא מקיפה את השופכה (הצינור דרכו מתרוקן השתן משלפוחית השתן). בלוטת הערמונית מייצרת נוזל שמהווה חלק מנוזל הזרע. (מתוך האתר של דיוויד ב. סמאדי)
לפי נתוני האגודה למלחמה בסרטן, זהו הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים בישראל, הניצבת במקום ה-11 בעולם בשכיחות המחלה. עם זאת, חלה עלייה בהישרדות מהמחלה עד ליותר מ-95%.
סרטן האשכים הוא גידול סרטני המתפתח באשכים. סרטן זה הוא הסרטן הנפוץ ביותר בגברים צעירים בגילאי 20-39. לעיתים רחוקות הוא מופיע לפני גיל 15. הסיכוי לחלות בסרטן האשכים במהלך החיים הוא אחד ל-200. אף על פי ששכיחותו עולה, שיעור התמותה נמוך מאד, ויש לו שיעור הישרדות ממוצע של 95% ל-5 שנים. (אתר קופ"ח כללית, ויקיפדיה)
הפוסט הזה, הוא שיחה עם הגברת פדות ביר (עו"ס קלינית, השירות הפליאטיבי הביתי של האגודה למלחמה בסרטן), כדי להעלות מעל לפני השטח, את הקשיים שבהתמודדות עם סרטנים אלה, יחד ניסינו למצוא את המקומות בהם אימון יוגה יכול להעצים את תחושת החוסן והמסוגלות בזמן התמודדות עם סרטנים אלה.
לפדות יש דרך ציורית ונפלאה לתאר את האתגרים האלה ולכן במקרים רבים שמרנו את המלים המדויקות שלה.
(תודה פדות על השיחה המרתקת).
כשהישות מצטמצמת לכדי איבר פגוע.
אחת הבעיות הנפוצות, וזה בהקשר לסרטן ככלל, המתמודדים עמו מקבלים תחושה של מיקוד כל תשומת הלב סביב האיבר הפגוע. גם של המתמודד עצמו אך גם של סביבתו. פתאום נהיה זרקור על האיבר הפגוע.
כל הפחדים, כל המחשבות, כל התפיסות וגם התחושה שהמקום האינטימי הזה עכשיו מוצג לעיניי כל. כולם מדברים עליו, כולם מתעסקים בו כל הזמן. קשה שלא להרגיש שכל הישות של אותו האדם מצטמצמת לכדי אותו איבר.
*אימון יוגה מאפשר פעולה של הרחבה אל מעבר לגוף הפיזי, כשמרגישים קטנים ומצומצמים בתוך בהלה, חרדה, זה מזכיר איפה עוד אותו אדם חשוב, איפה עוד הוא קיים. זה מזכיר שיש עוד משהו מעבר לשאלות של תפקוד מיני כן או לא, האימון מספק תחושה של נוכחות בחלל שבתוך העור ומעודד להתרחב מחדש לתוך גבולות העור.
הגוף זוכר תחושות מתוך האימון, ואחר כך, אפשר לחפש מחדש את התחושה הזו של רחבות ומלאות.
יש לי מקום בעולם? יש בי עוד משהו חוץ מהסרטן?
אחד מהנושאים העיקריים שעולים בקרב מתמודדים עם סרטן "גברי" הוא: אני חלשלוש, אני לא פוטנטי, אני לא שווה, אני לא גברי, מה נשאר ממני? לא מרגיש גבר, לא מרגיש אבא, לא זוכר מה אני כבר כן יודע, חוויה חזקה מאד של כישלון. לא זו בלבד, שהיכולת ה"גברית" ניטלת מאותו אדם אלא שהוא הופך לעיתים קרובות מגבר שמחזיק בתפקידים "גבריים" בחייו, למטופל. כך שגם המקום של אותו אדם בתוך זוגיות משתנה.
תחושת הבגידה
לסרטן הערמונית ולסרטן האשכים, יש פרוגנוזה (תחזית) טובה (90-95% סיכויי הצלחה בטיפולים). מצד שני, לא כולם מבריאים ממנו. כשהסרטן מתפשט ואין לטיפול הצלחה. עולה תחושה עמוקה של בגידה: "קיבלתי את הסרטן הכי קל, אבל לא הצלחתי להתגבר".
*אימון יוגה, הוא פתח ליצירת מערכת יחסים מחודשת עם הגוף. מצד אחד- הקשבה, חמלה, רוך ועדינות ומצד שני, עדיין ניתן לדרוש מהגוף לתפקד גם כשהוא עייף, מותש וכואב. לעיתים קרובות, תנועה, היא הדרך היחידה לצאת מהעייפות והכהות שאופפת את המתמודד עם הטיפולים. אימון יוגה שבבסיסו נמצאים הנשימה, תשומת הלב והכוונה, עשויים לקב אדם אל עצמו שוב. על אף תחושת הבגידה מגופו.
זוגיות
סרטן "גברי" מעלה שאלות כגון: יהיו לי ילדים? אצליח לתפקד מינית? מי ירצה להיות איתי בכלל? כאשר אדם חולה וכבר בזוגיות, עולות לעיתים קרובות בעיות.
כל סרטן מערער תפקידים בזוגיות. בעיקר כאשר יש נטיה לתפקידים הקלאסיים של גבר ואשה. המתמודד או המתמודדת כבר מפסיקים לתפקד כאיש/ אישה של בני זוגם והופכים להיות מטופל/ מטופלת, מה שמחייב את בן / בת הזוג לשנות תפקיד בעל כורחו ולא לכולם זה מתאים.
לעיתים קרובות, מגלים בשלב מסוים בתהליך, שכבר כמעט אין שיחה זוגית. ובקרב גברים רבים מורגשת תחושת כישלון עמוק. "לא רק שאני לא יכול לקיים יחסי מין, אני גם לא יכול להזכיר לה שאני מסוגל גם לתת דברים בתוך הזוגיות", "אני מרגיש כאילו אני רק מטופל עכשיו". "היא רק עושה בשבילי כל הזמן, אני לא יכול עכשיו לעשות בשבילה או בשביל הבית דברים."
*אימון יוגה מחזיר את תחושת השליטה על הגוף ומתרכז בלהיות כאן ועכשיו, עם מה שיש מבלי לברוח מהקושי. אימון מותאם, מספק מקום לקושי לצוף ולעלות אבל עם זאת מספק תחושה של שליטה במצב ויכולת לשהות בנינוחות מסוימת בתוך האי נוחות.
אני עדיין אבא
אתגר נוסף שעולה פעמים רבות, תחושה שתפקיד האב הסתיים כי יש מחלה. זה משליך על הזוגיות ועל המשפחה.
*אימון בהתבוננות ומודעות יכול לספק מקום ומרחב שקט למציאת פתרונות יצירתיים שמחוברים לערכים שחשובים לאותו אדם ובחירה בפעולה מחויבת ואפילו קטנה כדי לנוע בכיוון הערכים החשובים לו ולא להמנע מהם. למשל: אני לא יכול לשחק כדורגל עם הילדים שלי, אבל אני יכול לצפות בכדורגל עם הילדים שלי… לא יכול לקחת את הילד לבית הספר אבל יכול לשאול אותו מה שלומו, לשבת איתו ולבלות איתו זמן בבית.
דברים מביכים
לטפולים בסרטן באזורי הרביה, יש סיכוי גדול לפגיעה משנית, לדוגמא: בריחת שתן. זהו עניין שמביך לדבר עליו ומביך להתעסק בו, בעיקר מול משפחה, חברים, ילדים. המערכת הגברית שפעמים רבות עליה גאוותו של אדם, לא מתפקדת. לגברים רבים קשה מאד להיות מטופלים ובטח כאשר מדובר בדברים אינטימיים כמו הפרשות.
לא נעים לספר לילדים איזה סרטן יש לאבא, זה מביך את המטופל ואת הילד, ובמקרה שהילדים בוגרים יותר נכנס גם נושא החרדה מגנטיקה.
*אימון יוגה, מאפשר לאדם להסתכל על עצמו מתוך פרספקטיבה, להתאמן בלראות את עצמו "ממעוף הציפור" מבלי לשפוט. ומאפשר לתת מקום גם לדברים הקשים האחרים שעולים לא ישירות מהחולי.
חרדה
נראה לנו שכשלאדם כואב או קשה, הדבר היחיד שמעניין אותו, זה הקושי שלו. אבל יש סוגי סרטן, בעיקר אלה עם פרוגנוזה טובה, דווקא אז, דברים נוספים מטרידים. אחד מהדברים האלה, הוא פחד מוות אפילו כשזה מגיע בצורה של "סרטן קל"
*אימון יוגה מסייע להתחבר לערכי הליבה של האדם, ומאפשר לו לחוש פוטנטי, חשוב, חזק אמיץ, מסוגל ואפילו מספק הנאה מהחיים.