הנה הם באים ימים של שקט

פוסטים אחרונים

התמסרות

ימים לא פשוטים עוברים על כולנו, כך לפחות אנו חשות. בסגר הראשון עצרנו לרגע

קראו עוד »

קטגוריות

הנה באים ימים של שקט אחרי הסערה, סוף העולם עבר, אפשר לבכות על מה שהיה.

איך זה שדווקא כשבאים הימים האלה של השקט, אחרי שהכל נגמר, אין יותר כוח, פתאום עצוב, ריק מבפנים?

כשמתמודדים עם מחלה מאיימת חיים, יש רתימה עצומה של כל המשאבים הפיזיים והרגשיים כדי לשרוד.

רק כאשר הסערה שוכחת, הנפש יכולה להתחיל את תהליך העיבוד לעיתים קרובות מגלים בשלב הזה,  שהנפש עייפה וחבוטה.

 

בשנים האחרונות חלה עליה משמעותית במספר המחלימים ממחלות הסרטן. הרפואה המתקדמת, הטכנולוגיות החדשות מספקים תמונה אופטימית מעוררת תקווה גדולה, ועם זאת, נתונים מראים כי 40-60% ממחלימי הסרטן שוקעים בחרדה ובדכאונות.

מקורן של התופעות האלה, לעיתים קרובות בשינויים שהגוף והמוח עובר בעקבות הטיפולים או הימצאותם של הגידולים הממאירים בגוף ולעיתים קרובות גם תחושת הבדידות שמלווה מתמודדים עם סרטן מוסיפה לדיכאון ולחרדה.

תחושות של דיכאון וחרדה מפריעות להחלמה ומתבטאות פעמים רבות בדופק מואץ, קשיים בשינה, השמנה, חולשה, עייפות קיצונית, קושי בקבלת החלטות והימנעות מטיפול ומעקב סדיר, כל אלה גורמים לירידה בערך העצמי ולהסתגרות.

הרפואה שמה  במקרים רבים את הדיכאון ואת החרדה יחד בסל "תופעות הלואי" היוגה דווקא מספקת מענה שונה בתרגול המותאם למצבים אלה.

העיקרון המנחה הוא התבוננות במצבי התודעה (הגונות) וטיפוח ההיפך על מנת ליצור שקט במערכת, איזון והרמוניה.

במצב של דיכאון הטאמאס היא הגונה השלטת והביטוי יהיה קושי לקום, חוסר חשק, חוסר תנועה, חולשה וכו'.

במצב של חרדה הראג'ס היא הגונה השלטת והביטוי יהיה סערת רגשות, מחשבות מטרידות וטורדניות, תזזיתיות, חוסר החלטיות וכו'.

הנה כמה עקרונות לעבודה יוגית בצבים כאלה:

ברמה הגופנית:

במצבי דיכאון:

יש נטיה להסתגר, להאט את הקצב, ולכן התרגול יהיה יותר דינאמי, זורם, פותח ומחמם

במצבי חרדה:

יש נטיה לחוסר שקט, תזזיתיות, מחשבות חזרתיות ולכן התרגול יהיה תרגול מעודן, שמאפשר מגע עם המערכת הפאראסימפטית האמונה על תהליכי העיכול, השינה וההרגעה.

בדגש על התקרקעות יציבה ונינוחה.

ברמה האנרגטית:

נרצה לרסן, לווסת ולעדן. נטפח תשומת לב לנשימה מודעת למשל נשימת סמווריטי, נשימה שווה מעודדת יציבות במערכת. גם במצב של חרדה וגם במצב של דיכאון נשימה כזו עשויה לטפח את ההיפך מכיוון שהיא מכניסה לקצב אחיד ויציב ולוקחת לרגע את ההתעסקות במחשבות.

ברמה המנטאלית, הרגשית:

נטפח תשומת לב מודעת למה שעולה עכשיו, ללא שיפוטיות, מתוך רצון לראות מה יש. נטפח את היכולת להתבונן מבט על על ההשתנות ועל היכולת של המחשבות, הרגשות התחושות לחלוף.

ברמה האינטלקטואלית:

נחזק את שריר "תשומת הלב" נוכל להשתמש בידע שנצבר מתוך ההתבוננות מודעת על מנת להחליף סמסקארה בסמסקארה בכדי שאפשר יהיה לפעול בצורה אחרת בפעמים הבאות בהן יש מפגש עם מחשבות מטרידות.

נעודד צבירת ידע על ידי תשומת הלב. אפשר לקרוא לדברים בשמם.

ברמת החיבור הפנימי:

נחפש נקודות של אור, תנוחות או תנועות שעושות טוב, שנעים בהן, שאפשר ללכת אליהן כשקשה בגוף או בנפש ונטפח את החיבור ליכולת החמלה העצמית.

במצבים כאלה השיפוטיות העצמית נוטה לשלוט ולצבוע את ההכרה ולכן היכולת לטפח חמלה עצמית מול זה חשובה מאד.

פעמים רבות שריר "החמלה" עשוי להתפתח מעצם השאלות שאנחנו המורים מכוונים את המתרגלים שלנו לשאול את עצמם או עצם העידוד שזהו מצב בר חלוף, שיש למתרגל את הכוח להבין מה ואיך לעשות לעצמם טוב בגוף ובנפש. אלה אינם דברים מובנים מאליהם ולעיתים קרובות דורשים הכוונה של מטפל או מורה שרואה את רב המערכת.

חפשו את השיר המקסים הזה באינטרנט.

הנה הם באים ימים של שקט

מילים: כהן נתן / גרייניק אבי / בר כוכבא ירדן

הנה הם באים ימים של שקט
אחרי הרעש הגדול והנורא
אפשר לנוח קצת על המרפסת
ולאסוף את שברי הסערה
הנה הם באים ימים של שקט
כבר שכחתי איך שהם נראים
אפשר עכשיו לפתוח את הדלת
לשלוח אל הרוח ציפורים
הנה הם באים ימים של שקט
נצא אל החלון לראות אם כלו כבר המים
אולי כבר יש באופק אדמה
זוגות זוגות נצא זוגות זוגות
נביט אל השמיים נחכה ביחד ליונה.
הנה הם באים ימים של שקט
אחרי שכבר איבדנו את הכל
תשב איתי עכשיו על המרפסת
תבכה איתי ביחד על אתמול
הנה הם באים ימים של שקט
שנינו כאן ביחד על ההר המים כבר ירדו ויש גם קשת אפשר לקום, סוף העולם עבר

 

 

 

סגירת תפריט
דילוג לתוכן