חמשת רבדי האדם באימון המותאם

פוסטים אחרונים

קטגוריות

מודל חמשת ה"קושות" הוא האופן בו היוגה מתייחסת לאנטומיה האנושית.

קושה – שכבה או רובד מחומר מסויים, כך מתוארים חמשת הרבדים של האדם.

מודל זה מוזכר באופנישאדות (טאיטריאה אופנישד , ככל הנראה סביבות מאה 6 לפנה"ס). שם מתוארים גופים פנימיים בתוך הגוף העשויים ממרכיבים שונים. כמו בובה רוסית בה גוף בתוך גוף בתוך גוף. הגופים נושקים זה לזה, מדפזים זה אל זה ומושפעים מהתנועה ומן החיות של כל אחד מן הגופים. על כן, לא ניתן לעבוד עם "שכבה אחת בלבד". ועם זאת חשוב להבין את המאפיינים המיוחדים של כל שכבה בכדי לתת מענה הולם ושלם שלוקח בחשבון את כל חמשת רבדי האדם כשאנו באים להתאים תרגול למתמודדים עם מחלת הסרטן.

שכבת האוכל – השכבה החיצונית, הפיזית של גוף האדם, זו שבה מתקיימים הנגעים, התקלות, הביטוי החיצוני של מחלת הסרטן. זו השכבה שבה מתרחשת ה"דרמה", זו השכבה אליה נכנסים המנתחים ומוציאים את הגידולים הסרטניים. זו השכבה אותה אנשים רואים בעין. באופנישדות נכתב: "מאוכל נולדים יצורים. לאחר שנולדו הם גדלים בעזרת אוכל. האוכל אוכל- ונאכל. וכזה הוא שמו, אוכל". (תרגום נגה ברקאי רון").

כשאנחנו עובדים עם השכבה הזו, אנחנו מתייחסים לשרירים שהתקצרו או נחתכו, לצלקות, לטווחי התנועה שנפגעו, לגידים ולרקמות הרכות.

שכבת הפראנה –  השכבה השניה עשויה פראנה ומלאה בה. פראנה היא "תמצית החיים שבכל חי", היא האוויר. בשכבה הזו האוויר הנכנס לגוף, זה שזורם בתוכו וזה שיוצא ממנו.

כשאנו מתייחסים לעבודה בשכבה הזו, אנו עובדים ברובד של מערכות הגוף, מערכת הדם, העצבים, הלימפה, בלוטות, עיכול, רבייה וכו'.

יש תקופות בהתמודדות עם סרטן שכל מה שמתאפשר זו היכולת לנשום. אך כל עוד יש נשימה- יש חיים ויש תנועה. הנשימה מסייעת לניקוז הלימפטי, עבודה על נשימה יכולה לסייע בחיזוק ו"דיפון" המיכל שלנו, שתאפשר להתמודד עם האתגרים. התמודדות עם סרטן היא תקופה מלאה תהפוכות, הגוף מתרכז במתן אנרגיה למה שחשוב ביותר, וכמו שאנחנו מפסיקים לנשום כשאנחנו מנסים להתרכז בפעולה מורכבת, כך גם הגוף פחות מתרכז בנשימה או בפעולתן של המערכות העדינות שבו. הנשימה הופכת שטחית וקטנה, הגוף מתפקד לאט. חשוב להשקיע מאמץ בעבודה נשימתית דווקא בתקופה הזו ובהנעת הפראנה אל ומחוץ לגוף וגם בתוכו.

שכבת המנס – "המקום שבו נהדפות המילים ושאינו נתפס בעזרת השכל". זהו הרובד המנטאלי, רגשות ומחשבות. בעת התמודדות עם סרטן ניטלת השליטה של אדם על בריאותו והופכת להיות נחלת הרופאים, בתי החולים, קופות החולים, מתבססת תחושה של חוסר שליטה, וגם מול הפגיעה שספג הגוף, ישנה תחושה של בגידה, של חוסר אמון וחוסר אונים.

אימון שנותן מקום לכל התחושות האלה ומאפשר להתבונן בהם ללא שיפוט, רק מעצם תשומת הלב, יכול לבסס אמון מחודש בגוף והכרה בחוזק שלו

שכבת הויג'נאנה- שכבת הידע. האינטלקט הפנימי. שכבה זו עשויה מאמונה, מאמת פנימית מהתחושה החזקה של מה שנכון.

כשכולם אומרים לך מה נכון בשבילך עכשיו, יש סיכוי גדול שתאבד את הדרך שלך. תשומת לב לקול הפנימי, מתן מענה לצרכים המושתקים מסייעת למתמודדים עם סרטן להרגיש את המושכות, לבחור לקחת חלק פעיל באופן הטיפול, בחוויה, בדרך.

הצפת הידע מבלבלת ביותר. דווקא מי שמקשיב פנימה, מצליח להתמקד באופן הטיפול, לבחור מה נכון למצבו, באיזו דרך לבחור מצליח להרגיש חיבור לדרך ולמה שהליכה בדרך הזו מצריכה, גם אם זה קשה.

לגדל קול, להקשיב לו ולדעת להשתמש בו – זהו תהליך שמצריך עבודה על טיפוח מערכת היחסים של אדם עם עצמו.

שכבת האננדה – המחוברת לתחושות הנועם והעונג. התחושות האלה מתבססות כאשר אדם חש ביטחון, לנו כמורים וכמלווי הדרך יש את היכולת לספק מרחב בטוח לעבוד בו, להתקלף מהשכבות, למצוא את הביטחון ואת העונג האמיתי מאימון מיטיב גם במקומות הכי חלשים וכואבים.

יצירת מרחב בטוח לעבוד בו הוא לב ליבו של העניין. רק כך מתאפשרת עבודה עמוקה. באמצעות תחושת ביטחון, ליווי מעמיק ומקיף, כמו מישהו שנותן יד חזקה שתייצב את ההליכה בשביל הרעוע של החיים בעת התמודדות עם מחלה קשה.

ליווי שלוקח בחשבון את העבודה עם חמשת הרבדים, מספק מרחב בטוח בו מתמודדים עם סרטן מרגישים שהם מסוגלים לצאת רגע מתוך עצמם ואולי לראות "ממבט על" את המצב שלהם. היכולת להתבונן על עצמנו מבחוץ ולא להיות מזוהים כל כך עם הסבל מאפשרת לאדם להתחבר לקול הפנימי שלו, למהות שלו ומאפשרת חיים מלאי משמעות לצד חיים עם הסרטן.

 

 

 

סגירת תפריט