ללמד לעומק – עבודת עומק למורה מלווה תהליכים

פוסטים אחרונים

התמסרות

ימים לא פשוטים עוברים על כולנו, כך לפחות אנו חשות. בסגר הראשון עצרנו לרגע

קראו עוד »

קטגוריות

אדם או אשה מקבלים בשורה: את.ה חולה בסרטן.

מנסיון אישי אנחנו יכולות לספר לכם שברגע הזה העולם מתמוטט. אחת המחשבות הראשונות שעולות בראש מעבר לפחד המצמית, היא "אני הולך.ת למות". ומיד עם המחשבה הזאת מצטרפת בעתה " מה יהיה על ילדיי? הם יגדלו יתומים…" ועוד מחשבות כאלו. ואז מתגנבת המחשבה על הקרחת, על ההקאות ועל תופעות לוואי שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין, כי אף אחד לא מדבר עליהן בפומביי.

כל החיים כפי שהיינו מורגלים אליהם, קורסים. השגרה המשעממת והמאוסה, מקבלת פתאום ערך יקר מפז.

המתבשר.ת פוגשים באופן ישיר עובדה ידועה לחלוטין ופשוטה- אני זמני.ת. הגוף שלי זמני. אני בן.ת תמותה. לא בראש. אלא כחוויה ישירה המכה בנו בעוצמה רבה.

אחר כך מופיע הבלבול: אוקיי, מה עושים? לאן הולכים? אולי זו טעות? למי לספר? עדיף להסתיר. אני לא רוצה שירחמו עלי…. ועוד כהנה וכהנה.

וככה, עם הבלבול, האימה, חוסר הבטחון, החשאיות, עם תחושת המוות הנושף בעורף, הם מגיעים אליך, המורה ליוגה.

ואת.ה? גם את.ה בת/ן תמותה. גם את.ה עשויי.ה לפחד. להתבלבל. לרצות להיות מדוייק.ת, לעזור. באמת לעזור. את.ה הופך.ת מהר מאוד אש/ת סוד. את.ה רואה. אם את.ה מקפיד.ה – את.ה רואה. זוכרים את פטנג'לי? את ה"רואה"? פה, הוא אמור להציץ לך מעבר לכתף.

אנחנו מרבות להשתמש בצמד המילים "עבודת עומק". ועל שום מה?

בתור מורה ליוגה את.ה לא מנחה רק לאסאנה מסויימת, לנשימה מיוחדת. את.ה לא רק אמור.ה לדעת איך לשפר טווחי תנועה, מה כדאי לפתח , איפה לעדן את התרגול, ממה להימנע, איך לא להזיק, איך להרגיע ולהביא מעט שקט אל המערכת. את.ה אמור.ה לראות את האדם על כל רבדיו ולתת מענה. לא רק לתת מענה, אלא לשמש מורה/ת דרך. ואיך את.ה יכול.ה לשמש מורה/ת דרך כשאת.ה בעצמך לא הלכת בדרך הזאת? את.ה בעצמך לא חלית בסרטן, או לא ליווית מימייך חולה סרטן?

עבודת עומק על שום היכולת שלך לראות את האדם על פי כל רבדיו- גופו, נפשו, מצבו המשפחתי, יכולת ההתמודדות שלו, הריכוז, ההתמדה, מצבו הרגשי, ועוד ועוד. ולא זו בלבד , בכל רגע נתון הדברים הללו משתנים.

התמודדות עם מחלה קשה היא תהליך. כל יום שונה מקודמו ולא אומר דבר על יום המחרת.

את.ה לא צריכ.ה להיות חולה סרטן כדי להבין זאת. מספיק שאת.ה מבינ.ה את החיים על אמת. משבר על אמת. תחושת אובדן על אמת.

הגמישות שלך חשובה מאין כמוה. כמה את.ה יכול.ה להתחיל כל פעם מחדש. לראות מה מצבו של האדם מולך- מצבו הפיזי והרגשי, מצב רוחו, עם אלו טיפולים הוא מתמודד, איך זה משפיע עליו ועוד המון חלקים בפאזל הזה. אז, גמישות מחד, ואידך- את.ה חייב.ת להיות חסונ.ה. להכיל את מה שמביא אית.ה המתאמנ.ת שלך ולפעול במדוייק. זה לא שתבהל.י. לא שלא תתבלבל.י. אולי כן. וזה ממש טבעי. אבל תיהיה לך היכולת למקד את תשומת ליבך באדם שמולך ולדעת- מאיפה להתחיל, למה הוא מסוגל, מה המטרה של האימון הזה, שהתבלגנה לך ממה שתכננת, ואיך לפרוט אותה לחוליות עוקבות, אחת אחרי השניה, צעד אחרי צעד, על מנת שי.תצא מפה מרגיש.ה טוב יותר, זקופ.ה יותר, רגוע.ה יותר, מסוגל.ת יותר להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לו ברגע זה. כי מחר יום חדש.

למעשה את.ה הופכ.ת להיות מומחית תהליך. גמיש.ה, חסונ.ה, מדוייק.ת, רואה.

זה כמו סיקוונסינג- פה אני מתחיל.ה, מה צריך לבנות כדי להגיע הלאה. אבל לא רק בגוף. לא רק בפיזי. אנחנו רוצים לפתח אצל האדם תחושת מסוגלות, ראייה בהירה, יכולת פעולה שלא מתוך האוטומטים (סמסקרות). אנחנו רוצות לפתח בו אחריות ועוצמה. לדעת מה הוא עובר וללכת איתו בדרך עד לעצמאות. פרק 4 אצל פטנג'לי- עד קאיבליה.

מומחה.ית תהליך, כבר אמרנו?

לכן, עבודת עומק.

אתם.ן מצטרפים.ות אלינו לקורס הבא שיתחיל בנובמבר במכללה האקדמית וינגייט?

למדנו משלושה מחזורים קודמים, הוספנו נדבכים, התדייקנו. יהיה מרתק!!!

סגירת תפריט
דילוג לתוכן