פגיעה בעצב ההיקפי – ותנוחת הארבה (שלבהאסנה)

פוסטים אחרונים

התמסרות

ימים לא פשוטים עוברים על כולנו, כך לפחות אנו חשות. בסגר הראשון עצרנו לרגע

קראו עוד »

קטגוריות

חיים עם כאב כרוני, משאירים את הכאב באופן תמידי בתודעה. הכאב מציק, כאב כזה, שולח תשדורת תמידית למוח שעליו להילחם. שיש סכנה או שמשהו לא בסדר.

כשאדם עסוק בכאב תמידי, יש תחושה שהוא תופס כל חלקה טובה. מי שמתמודד עם כאב כזה, חש פעמים רבות שהוא כל כולו עסוק בכאב לא מסוגל להרפות לרגע או להתעסק בדברים אחרים לאורך זמן..

בבואנו להתאמן עם נפגעי נורופתיה, (פגיעה בעצב ההיקפי), עלינו להבין שמערכת העצבים הסימפתטית, זו שאמונה על בריחה מחיות טורפות/ סכנת חיים או לחימה בהם מופעלת ללא הרף. אין מנוחה. הגוף כל כך רגיל למצב הזה שאין כמעט מצב של הרפייה ונינוחות.

בחתירה שלנו לאיזון ננסה למצוא את הדרך לנוע בגמישות בין היכולת להתבונן דרך עדשת ה"מאקרו" – פרספקטיבה רחבה , לבין מבט בפרספקטיבה ממוקדת- "עדשת המיקרו"

כלומר- קשה לנסות "להרפות" או "לשחרר" את הגוף כשיש משהו שלוקח את כל תשומת הלב ודורש להתמודד כל הזמן. כאשר המוח עסוק כל כך ב"השרדות יומיומית" , כאשר מערכת ה fight or flight  מופעלת ללא הרף.

צריך להבין, שאין לרפואה היום הרבה מה לעשות עם מצב לא נעים זה. פגיעה כזו, מקשה מאד על איכות החיים. גם אימון היוגה שמאפשר לנו ערוץ תקשורת עם הגוף ויצירת "פיצוי" נבון" בדיוק במקומות האלה, לא מפסיק את ההתמודדות היומיומית עם הכאב.

אז מה אנחנו מחפשים? כיצד ניתן לסייע? כמה דוגמאות

  • עידוד פעולה של המערכת הפאראסימפטטית: חיבור של תנועה עם נשימה והאטת הקצב של התנועה והנשימה יאפשרו נשימה איטית ומדודה. נשימה כזו היא השער אל מערכת העצבים הפאראסימפטית.
  • יצירת איזון של החום ושמירה עליו: אי נוחות צריבה ושריפה שהם התחושות אותם חווה אדם שמתמודד עם נורופתיה- מייצרות חום. נתייחס אל החום הפנימי שנוצר אל ה"עצבים החשופים שלנו" כ- אש. אש האגני. מקום מושבה בבטן. נבחר בתנוחות המאזנות את החום, את האש את מה שאנחנו קוראים לו "עצבים"
  • הזרמת הפראנה לכל הגוף באמצעות תשומת הלב: באימון עצמו נבחר בתנוחות שמאפשרות תנועה טובה של האוויר לאורך ערוצי הנאדיז. שלבהאסנות – (תנוחת הארבה) יכולות להיות דוגמה מצויינת להנעת כל המערכת מהקצוות אל המרכז ומהמרכז אל הקצוות (עבודה של ויאנה ואיו). בשלבהאסנות – החזה נפתח ותנועת הנשימה קצובה איטית ומדודה. (חשוב לציין כאן, שדרושה התאמה לתנוחה זו אחרי ניתוחי שד ובעיקר לאחר שחזור)
  • פיתוח מסוגלות להתייצבות בתוך אי נוחות: שלבהאסנה היא תנוחה לא פשוטה. כאשר לא נוח לנו בתנוחה כלשהי, אנחנו מתחילים להתכווץ ולהחזיק חזק במקומות שבהם לא נוח לנו. בהדרגה ובאמצעות עבודה עדינה של זיהוי הדפוס הזה, הרפיית מאמץ, נשימה, התרחבות, האטת הקצב, נוכל לעודד מסוגלות להכיל אי נוחות לאורך זמן.
סגירת תפריט
דילוג לתוכן